הכול נשאר אצלך.
אין שמירה, אין העלאה ואין פרופיל. המצלמה נפתחת רק אם בחרת בכך, והתמונה נשארת שלך.
THE MIRROR
מסתכל על עצמך.
ואז פוגש אותי מעבר למראה.
זו אינה אבחנה, לא מבחן ולא טיפול. זה רגע אחד של מבט: קודם בעצמך — ואז בי, מן הצד השני.
רק אם תבחר להפעיל אותה, המצלמה תיפתח. התמונה אינה נשמרת ואינה נשלחת לשום מקום; בסגירת העמוד הכול נעלם.
מוכן כשאתה מוכן. המראה תתחיל רק אחרי שתבחר להפעיל אותה ולאשר את המצלמה.
רק כאן. רק עכשיו.שום תמונה אינה נשמרת.
קודם תראה את עצמך.
אחר כך, אחרי רגע, תראה אותי.
לפעמים אתה לא צריך עוד מסר.
רק מישהו שיראה אותך. אם הגעת עד לכאן, אולי לא חסרה לך עוד עצה — אלא פגישה אחת שיש בה נוכחות, הקשבה וכנות.
רק מישהו שיראה אותך. אם הגעת עד לכאן, אולי לא חסרה לך עוד עצה — אלא פגישה אחת שיש בה נוכחות, הקשבה וכנות.
לא מופע.
המטרה אינה להפתיע בכוח. זו מחווה עדינה: מבט אחד בעצמך, ואז מפגש אחד שמחזיר אנושיות לאתר.
המסך נעשה מפגש.
בדיוק כאן המסך מפסיק להיות רק מסך. לרגע אחד הוא נעשה מקום של נוכחות — כזה שאפשר לזכור, ואולי גם להעביר הלאה.
גבול ברור: המראה אינה מאבחנת, מטפלת או מבטיחה תוצאה. אם אין מצלמה זמינה או אם לא ניתנה הרשאה, שום דבר אחר לא קורה.